אנרגיה מקור ליצירה 

אנרגיה מקור ליצירה

לאנרגיה פיזיקאלית מונחים רבים ונוסחאות נלוות, לאנרגיה האנושית ביטוי סובייקטיבי לטבע העולם ולטבע האדם וככזו מגיבה היא לתרבות שסימניה בתערוכה מאופיינים בסגנונות אמנות שונים. מקורות ועולם הדימויים נעים בין מציאות חיצונית למציאות פנימית ומחלצים דימויים אמנותיים. הטבע על נופיה, הדמות האנושית, הפשטה וקונספט הם מקבץ ראוי לשיח רב תרבותי ומוצג בסגנונות ובמדיומים שונים.

משתתפים בתערוכה: ד"ר אנטון בידרמן, ד"ר יואב נטע, ד"ר ברוך גולדצביג, בטי שוצברג, יונתן פיגובסקי, שרון שנפ, אירית בנימה, יגאל טיטלבוים, חוה גדיש, אדיבה אור, יניב מרדכי,יואב מגריסו, אבי צפון, עומסי עשהאל, יצחק שפלטר, יוסי שוצברג.

החיים הגיחו מן החומר האוניברסאלי ולחומר יש פנימיות ואנרגיה עם רצון לתכלית.  החומר ותחושותיו הסובייקטיביות אינם זרים  לאדם והוא מוכר לנו מאז התהוות המפץ הגדול.  היקום מתואר באמצעות שתי צורות, אנרגיה וחומר.  אחדות הרמונית כמסה בעלת כוח וכדי להגשים את עצמה ולהתפתח, הייתה צריכה לשקף את עצמה החוצה בצירופים אנרגטיים שונים של איכויות ולהן תכונות של יכולות ביטוי, צפייה, גילוי ומימוש היווצרותו, בדומה לאמנות.

אחת מהתכונות האנושיות המעניינות הוא האמן שמתרגם מושגים אלה ליצירתיות. הוגים, פילוסופיה, ציירים, סופרים, פסלים מביעים רעיונות חדשים... לעשות ציור, לרשום, לשרטט, לאייר, לעטר, לצבוע, לקשט, לשרבט, לצור צורה, לתאר, לדמות, לדמיין וכד'.

יצירה היא מונח מופשט, המתאר התייחסות לדבר מה כאל תוצר של תהליכים מורכבים בעל ערך סובייקטיבי מוסף. בשפה היום-יומית נהוג להתייחס ליצירה כאל תוצר אמנותי, למשל: ספר, פסל, ציור או שיר. עם זאת, מקובלים מאוד גם שימושים אחרים למילה, כגון "יצירה אלוהית" (בריאת העולם) או "יצירה של הטבע". אנרגיה יצירתיתדומה לסוגי האנרגיה האחרים בכך שהיא מספקת את היכולת לבצע עבודה יצירתית.. כמו אנרגיות אחרות, גם אנרגיה היצירתית יכולה להיות חיובית ביקורתית או שלילית. היא יכולה לגרום לנו להרגיש טוב ולהתפתח או להרגיש מועקה, דחייה ולחץ.

אנרגיה יצירתית  חיובית תבוא לידי ביטוי ברגשות של שמחה, שלווה וביטחון בעוד שאנרגיה יצירתית  שלילית תבוא לידי ביטוי ברגשות של כעס, פחד, חוסר בטחון, וכו'. לא אחת אנחנו מרגישים שהמקום בו אנו נמצאים משרה עלינו אווירה כזו או אחרת. זוהי השפעה ישירה של איכות האנרגיה שנמצאת באותו מקום. במקרה שלנו גלריה לאמנות ותוצרי יצירות על סגנונם . 

כאשר אנחנו עוסקים באנרגיה יצירתית עלינו להבין שאנרגיה לעולם קיימת. היא יכולה להחליף צורה. כמו שמים זורמים יכולים להפעיל תחנת כח,, כך יצירת אמנות יכולה להפעיל מחשבה, רגש ותגובה אצל המתבונן עליה.

בעולם החומר נוצר מדרג אנרגטי ולאדם 4 רבדים: הרובד הרוחני, הרובד המנטאלי,הרגשי והפיזי... על מנת לאפשר את מימוש הפוטנציאל הייחודי בכל אחד מארבעת הרבדים על היוצר והפעיל ולהרכיב אנרגיות שונות שבסופו יגיע לממשי וליעד שם כיוונו. בהתבוננות על הבריאה נראה שהמעשה האבולוציוני אינו רק התפתחות מקרית, אלא מהלך רוחני, של התפתחות מחומר לחיים אורגניים ועד למחשבה והיצירה. האנרגיה והרוח האנושית הם חיפוש תמידי אחר משמעות והגשמה.

לאנרגיה האנושית ביטוי סובייקטיבי לתופעות העולם וככזו מגיבה היא לתרבות שסימניה בתערוכה מאופיינים בסגנונות אמנות שונים. מקורות ועולם הדימויים נעים בין מציאות חיצונית למציאות פנימית ומחלצים דימויים אמנותיים. הטבע על נופיה, הדמות האנושית, הפשטה וקונספט הם מקבץ ראוי לשיח רב תרבותי ומוצג בסגנונות ובמדיומים שונים.

בעשרות דיוקנאות נשים בטכניקה אקוורל (מיניאטורות) של בטי שוצברג נפגוש מסדר נוכחות לכוד ממסגרות ויטרינה כתפר בין הרוך הנשי ועוצמה פמיניסטית. עבודת הצבע רכה וספוגה, נסוגה אל העומק... הסגנון אקספרסיבי ומזכיר לנו את הדיוקנאות של מודיליאני. אקספרסיוניזם היא תנועה מודרנית, שהתחילה בשירה ובציור, שמקורה בגרמניה בתחילת המאה ה -20. התכונה האופיינית באקספרסיוניזם היא להציג את העולם אך ורק מנקודת מבט סובייקטיבית, לעוות אותו באופן קיצוני על מנת לעורר מצבי רוח או חוויה רגשית ולא מציאות פיזית. הדיוקנאות של אנטון בידרמן התר אחר מהות קיומית של אמת פנימית עונים על המושג ומרחיב את גבולותיו. מאפיינים אקספרסיבים מופיעים גם בציורי הנופים של יגאל טיטלבוים שבחר לצייר נופים רחוקים ומיוערים מלאי מים כאנרגיה של הטבע. אקספרסיה ואנרגיה פנימית נמצא באקוורלים המופשטים והקרעים בנייר של בנימה אירית. במופשטים החומריים והצבעוניים של אדיבה אור כוחות הטבע והאדם מתלכדים לזעקה ופורקן. עבודותיהם של יואב נטע, ושל ברוך גולדצביג מתאפיינים בפיגורה והביטוי הפיזי טעון אקספרסיה ... אצל יואב נטע סוסים ועוצמה של אנרגיה שוות ערך לכ"ס ... אצל ברוך זעקת הדמויות הפיגורטיביות כאנרגיה בלומה או שותקת כמו הזעקה של מונק ... האקספרסיוניזם כסגנון אוונגרד שקדם למלחמת העולם הראשונה גלש למגוון רחב של אמנויות, כולל אדריכלות אקספרסיוניסטית, ציור, ספרות, תיאטרון, מחול, קולנוע ומוסיקה.

ספקטאלים תיאטרליים באים לידי ביטוי אצל חלק מהאמנים בתערוכה. חוה גדיש במופשט גיאומטרי ובצבעוניות רוויה של אדום כחול צהוב ובדימויים אפוקליפטיים שמתכתבים עם עולמות  מחוץ לכדור הארץ. אבי צפון בשתי עבודות פיסול – בראשונה קומית ואירונית, הצפרדע שעשוי מצינור ביוב 6 צול וצבוע בצבעים משעשעים ובעבודה השנייה דימוי טראומטי של לב חתוך כסוג של אזהרה על חיים וסופיות. ליריות ואופטימיות רבה בארבעת האקוורלים של יוסי שוצברג שמייחס לטבע ולנופיה כצלילים מוסיקליים.  ברוח הפונטואליזם בשלוש עבודות של שרון שנפ. מהמילה הצרפתית: נקודה, זרם בציור שהתפתח מן האימפרסיוניזם בסוף המאה ה-19 הדימוי הריאליסטי בעבודותיו של יצחק שפלטר המתבונן במקור האנושי מתורגם בשלוש ווריאציות:  הדיוקן, הגבר השוכב ועירם מודל. ריאליזם שמקורו הוא צילום (הגיישות) ב 4 ציורי השמן של  יואב מגריסו בהם הוא מפנה מבט למזרח הרחוק...  ובציור המדונה של שרון שנפ שמשוחח עם גדולי הציור הקלאסי. גישה דקורטיבית בשלושת הויטראז’ים של עומסי עשהאל המוארים באנרגית חשמלית.

תפישות קונספטואליות בפסל של יניב מרדכי שמותח את גוף האישה בין קצוות האומגה ומכביד במשקולת אבן גדולה... זעקה ביקורתית על מעמד האישה בישראל. עבודה ביקורתית נוספת בפסל של יונתן פיגובסקי "מקלות בגלגל",   ביקורת על המוסדות הכוחניים שפוגעים באדם הבודד. פסל רדי מייד המאופיין את הביקורתיות של מרסל דושאן.  קונספט נוסף בפסל החלון של אבי צפון, חלון פתוח וחתול שחור יושב לו על אדן החלון... מתבונן על קיר ריק ומשוחח עם ירח שחור על אמנות.

תהליכים בו-זמניים של חומר ורוח המתקיימים בהווייתנו הגופנית והרוחנית, משפיעים זה על זה ומצביעים על כיוון ההתפתחות של כל אחד מאתנו. תפיסת החומר כ"שדה" אנרגיה ייחודי מאפשר הבנה איך הגוף הפיזי המורכב מתאים מאפשר את יצירת האנרגיה והיכולת לעשות שינויים בחומר. אנרגיה זו נקלטת, מתפרקת ומורכבת מחדש תוך זמינות לתהליכים השונים והמבנים המשתנים של האורגניזם. המציאות היא מקשה אחת, רציפה ומאוחדת המכילה את המגוון האינסופי של התגלמויות והתגשמויות אפשריות. ע"פ התפיסות החדשות  היקום אינו צירוף נטול חיים וחסר נשמה של גושי חומר, אלא דומה לאורגניזם חי. מושג החומר הולך ונעלם כתכונה בסיסית של המציאות, ותפיסה של שדות אנרגיה רציפים מגיעה במקומו, כשהדגש הוא על החיים בתור התנועה עצמה ולא הגופים המתנועעים בו. האמנות מהווה את הליבה של כל מה שיש. אנרגיה מאורגנת יוצרת חומר תוך כדי שינוי והתהוות מתמדת.